היא נראיתה נינוחה.
הוא הביט בה בשעה שידיה התמתחו לאחור וחיוך כה גדול ניחן בשפתייה.
זה נסך בו רוגע, הוא הביט בה בדממה. גופו נרכן ברישול על דלת כניסת החדר.
אליסון מצמצה בעיניה, הוא ידע שהיא איננה יכולה לראותו או לחוש עד כמה השמש מסנוורת אותה.
"אתה כאן?" קולה לחש והיא מששה את הצד הריק בחשש.
גופה התכווץ מכאב. ראשה גיחך עליה, 'באמת חשבת שהוא ישאר?'
ליבה פעם בפעימות כה גדולות עד שכמעט ויכלה לחוש איך הוא מתכוון לצאת מתוכה
ולרוץ אל עבר המקלחת לשטוף את עצמו, לבכות בשקט עם כל טיפה שיורדת.
"אני כאן.." הוא לחש חזרה התקרב אליה ואסף אותה לכדי חיבוק.
נשימתה נעתקה ושבה למקומה, דמעה זלגה מעניה הוא מחה אותה עם חיוך
והניח את ידה של אליסון על חיוכו.
"את מרגישה את זה?" מלמל, בשעה שהנהנה בראשה.
"רק את גורמת לי לחייך כך. רק את יקירתי."
ידיה תרו אחר צווארו, ידה עברה על שפתיו היא נשקה לו והצמידה אותו אליה בצחוק מתגלגל.
"הו פול... אני כל כך אוהבת אותך."
פול תחב את ראשו אל צווארה והריח אותה, הוא נשק לה שוב אחז בידה והוליך אותה אל עבר המטבח.
"לאן אנחנו הולכים?" קולה היה כה מתוק שהוא רצה לעצור את ההליכה,
להצמיד אותה אליו ולומר לה כמה הוא אוהב אותה.
זה שנתיים מאז שהם יחד, והיא עדיין חוששת שהוא ילך לה.
שיום אחד תקום היא בבוקר וגופו לא ימצא על ידה, קולו לא יהיה בצד הדלת, והוא יעלם עם כל מה שהביא...
זה שנתיים שפול מנסה להוכיח עצמו, להוכיח אהבתו, להוכיח את רצונו להיות עימה.
הוא משווה אותה לחיה פצועה וקטנה... היא כל כך חוששת והוא כל כך אוהב, הוא כל כך אוהב אותה
עד ש..
הוא מחכה שתרדם לפניו מכדי לשמוע את נשימותיה הקטנות,
הוא מתעורר לפניה ולו מכדי לראות את יופיה כאשר היא מתעוררת עם גופה הקטן ומותחת אותו,
הוא אוהב את הרגעים שהיא נשענת עליו במיטה ובוחרת ספר שיקריא לה,
הוא אוהב את הריצות הארוכות שהם עושים יחד
והכי...
הכי הרבה...
הוא אוהב להתכרבל איתה וללחוש לה עד כמה הוא אוהב אותה.
את החיוך המתוק שנמצא על פניה, את קולה העדין וליבה הרחמן והרגיש.
הוא אוהב בה כל כך הרבה, הוא מוצא בה כל כך הרבה, שהוא לא רוצה לוותר על זה.
ידיו מוליכות אותה והוא מנסה להתאפק מלחבק אותה. דמעות מרטיבות לחייו,
ועיניו נחות עליה שוב ושוב בעת שהיא הולכת אחריו ומביטה בתמיהה.
את אור הנרות היא איננה רואה, את החדר שסידר לכבודם היא לא תראה לעולם,
אך פול לא וויתר על לקחת ידה ולגרום לה לדמיין כיצד יורד הוא על ברכיו.
עיניה נצצו וחיוכה התרחב פי שתיים, היא פתחה את פיה בהפתעה
"אליסון בראון, יש לי רק שאלה אחת עבורך.."
"מהי?" המילים גמגמו מפיה ויצאו במהירות.
"האם את... אליסון בראון, תתני לי את העונג בלהפוך אותך
לאליסון סמית ואותי לאדם המאושר עלי אדמות?"
היא רכנה לעברו, הנהנה ונשקה לו. "לא עוד פחד מיותר..." לחש לה באוזנה,
"יהיו לנו ילדים כל כך מתוקים אל. יהיו לנו רגעים קסומים. וגם אם ניפול ונריב, לעולם לא אלך.
לעולם לא אעזוב אותך. אני אוהב אותך יותר מידי.
כי רק את אהובתי... רק את מסוגלת לגרום לי לחייך כך. לגרום לי לאהוב כך. רק אותך אני רוצה.. רק איתך רוצה אני להזדקן."
אליסון הביטה באיש שבקושי זיהה אותה, וגלגלה לעצמה את ההתחלה בכאב ושמחה.
היא נזכרה איך הוא טיפל בה לאחר התאונה האיומה שקטעה ראיתה.
איך הוא אהב אותה בכל מצב... איך הוא הציעה לה לראשונה להנשא לו, והפך אותה לאליסון סמית.
איך הוא חיבק אותה בדממה כשהפחד השתלט, איך הוא אמר לה את המילים הנכונות ברגע הנכון...
איך הם נשבעו לעד. ונדרו שזה לעולם. היא נזכרה ברגע שילדה את התינוקת הראשונה שלהם,
ועל כמה התעקש הוא לקרוא לה אמילי.
והנה הם...
ידה הונחה על גבי ידו, הוא הביט בה, וחייך בתמימות של ילד.
"המגע שלך כל כך רך," לחש לה. "תבואי לבקר אותי גם מחר גברת?"
דמעותיה זלגו מתוך עיניה, "כן.." ענתה לו בקול רועד.
"אל תבכי, אני מבטיח להיות פה גם מחר." קול צחוקו גרם לה לחייך.
"אני אוהבת אותך פול... אני כל כך אוהבת אותך." קולה כמעט ולא נשמע,
הוא שתק והפליג במחשבותיו...
מחר תצטרך להציג עצמה מחדש, מחר היא תמציא דמות אחרת ולו בשביל לשבת על ידו
ולו בשביל לגרום לו לחייך את החיוך שרק היא...
רק היא מוציאה מתוכו.
היא לעולם לא תשמע אותו לוחש לה שוב עד כמה הוא אוהב אותה.
היא לעולם לא תזכה למגעו ולגופו החם שיחבק אותה.
היא כל כך מתגעגעת אל מילותיו,
היא כל כך מתגעגעת אליו....
