הטירוף הזה שאני חייה בו,
מרגע לרגע רק מתעצם.
אני דוחסת הכל לקופסא קטנה, שמזמן זקוקה לבעיטה מכדי להיסגר.
העומס מסרב לשבת בשקט, ומנסה להיחלץ החוצה.
״לשקר אין רגליים,״ אבא שלי נוהג לומר,
אך ישנם דברים.. שאבא יקירי.. עדיף שלא תדע.
ולכן... אני דוחסת. ודוחסת.
הטירוף הזה שאני חיה בו... מטשטש לי את הנכונות.
את האסור והמותר.
את השקר והאמת.
את החשוב והפחות.
הטירוף הזה שאני חיה בו.. אטם אותי, וגרם לי להיות הר געש שקט,
אך מבפנים הלבה בוערת ומשתוקקת לצאת,
לצרוח לעולם, ואולי רק ללחוש, ״אני כאן.״
כבר לא כואב. לא כואב לאבד עצמי.
כבר לא קשה. אינני חשה דבר. אינני רוצה לשוחח על כך עם איש.
אינני רוצה שינוי, ואולי.. אולי אני רוצה יותר מידי,
שקשה לי להודות.
ואולי .. אולי זה הפחד לשנות.
הטירוף הזה לא בריא לי,
וראשי פועל בכל אלפית השנייה, וחושב על כל כך הרבה.
כפתורי האדום מהבהב, מצביע שמשהו לא תקין.״זהירות סכנה״
ועיני העייפות רק מסכימות, אך אדיש לו הכל; וכך גם אני. הטירוף הזה שאני חייה בו,
מרגע לרגע רק מתעצם.
אני דוחסת הכל לקופסא קטנה, שמזמן זקוקה לבעיטה מכדי להיסגר.
העומס מסרב לשבת בשקט, ומנסה להיחלץ החוצה.
״לשקר אין רגליים,״ אבא שלי נוהג לומר,
אך ישנם דברים.. שאבא יקירי.. עדיף שלא תדע.
ולכן... אני דוחסת. ודוחסת.
הטירוף הזה שאני חיה בו... מטשטש לי את הנכונות.
את האסור והמותר.
את השקר והאמת.
את החשוב והפחות.
הטירוף הזה שאני חיה בו.. אטם אותי, וגרם לי להיות הר געש שקט,
אך מבפנים הלבה בוערת ומשתוקקת לצאת,
לצרוח לעולם, ואולי רק ללחוש, ״אני כאן.״
כבר לא כואב. לא כואב לאבד עצמי.
כבר לא קשה. אינני חשה דבר. אינני רוצה לשוחח על כך עם איש.
אינני רוצה שינוי, ואולי.. אולי אני רוצה יותר מידי,
שקשה לי להודות.
ואולי .. אולי זה הפחד לשנות.
הטירוף הזה לא בריא לי,
וראשי פועל בכל אלפית השנייה, וחושב על כל כך הרבה.
כפתורי האדום מהבהב, מצביע שמשהו לא תקין.״זהירות סכנה״
ועיני העייפות רק מסכימות, אך אדיש לו הכל; וכך גם אני. |