לחוש ידיו בכל לילה ולשמוע לחישותיו, המרטיטות ליבי.
הוא גורם לי להשתוקק אל מגע ידיו ולו בשביל שאוכל לטייל עמו
בשבילים ירוקים, להביט על נופים מרהיבים ועוצרי נשימה
וללחוש לו ששום דבר, "שום דבר יקירי... לא עוצר נשמתי כפי שאתה."
הוא גורם לי לשאוג מתוכי, להשתוקק אליו כפי שמעולם לא השתוקקתי אל דבר.
הלוואי ויכולתי להסביר במילים עד כמה קסום הוא, ומה הרגשתי אליו.
הוא גורם לי לייחל לרגע בו אשכב איתו בדשא תחת כיפת השמיים
ואספור עמו כוכבים כשחיוכי זורח לו מכיוון שעל ידי שוכב לו כוכב כה גדול.
הייתי רוצה להגיד לו בכל בוקר כמה אני אוהבת אותו, ולנשק אותו נשיקה רטובה וסוחפת.
לחכות בקוצר רוח שיחזור מהעבודה ולהצמיד אותו בפראות ועם זאת בעדינות
מהולה בתאבתנות ורעב בלתי פוסקים.
הוא מעין בית בשבילי, הרצון להתרפק על כתפו בידיעה שהשתיקה תהיה כה חזקה על ידו
ותאמר יותר משארצה להגיד.
הייתי רוצה לאהוב אותו כפי שאף אישה לא אהבה;
להשכיח ממנו כל מגע שהיה לפני ולגרום לו להתמכר אל מגעי.
לגרום לו לחפש אחריה כעיוור המגשש באפלה.
הלוואי ויכולתי להניח ראשי על חזהו ולחוש את ליבו הדוהר מהתרגשות.
הייתי רוצה לעשות איתו אהבה עד בלי סוף,
לשכוח איתו מהכל ולהתרכז בעכשיו. להתרכז בי ובו;
להיות עירומה (תרתי משמע) לצידו באותה העת שנפשו ערומה למולי,
ידיו משחקות בשיערי ופיו לוחש לי מילות אהבה
