הן התגנבו אל תוך ראשי בשתיקה,
חדרו שומרי,
חדרו הגנותיי
והשתקמו.
האם ניתן להשתיקם?
לסלקם?
טוענים הם שזכויותיהם כתובות בשחור לבן,
בכתב גדול,
חרוטות
בטאבו שבליבי.
הדם אשר ניגר מחתכי מבקש מחילה,
ואולי תוהה הוא כשם שאני תוהה
כיצד מוצא עצמו אל תוך העולם הקריר.
החתך חד.
שורות שורות,
כנתינים מאמינים.
והמחשבות עוד נלחמות,
בונות בתים,
מביאות עימם חושך ומסלקות אורי.
והטאבו נעלם, כשם שלבי התפורר לו
בתוכי.






