עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת 18
מחפשת היכן להניח יגוני
מחפשת עצמי,
אבדתי איפה שהו, במעמקי השאול.
אכתוב כאן,
עד שאחוש חסרת מילים,
עד שאפול מהברכיים.
עד אשר אמצא באש הקולחת.
חברים
רות.YN71JennyjennaIM ALMayule
מפלצות ערומות

כל אחד זקוק למקום בו יוכל לתת
דרור לשלדים שבתוכו,
וזהו
מקומי.
לוחמת

יש שני סוגי חיים,
אלו שאנשים חושבים שאנו חיים.
ואלו שאנחנו חיים באמת.
אתם היחידים עם הגישה אל החיים שאיש אינו מכיר,
אל הצדדים האפלים ביותר שבי.
הסודות התחכים האהבות הנפילות והדכאונות שלי.
אני אישה,
אני לוחמת.
והמילים לא יכולות לתאר עצמי טוב יותר מאשר התמונה הזו.
אני זאבה פצועה ובודדה העטופה בחיוכים ובשקרים.
מתפרקת.
10/12/2016 22:50
Survives
אל תעטפי את זה בשקרים יפים, ותפזרי חיוכים קטנים. 
אל תתיפייפי עכשיו ותאמרי את מה שהם רוצים לשמוע. 
תגידי אמת.
אמת פשוטה. כואבת. ישירה.
תגידי אמת. 
תהיי את. תהיי כנה. אל תעטפי את העולם, הוא לא ורוד, הוא לא בצבע אחד. 
מותר לך להביט בשחור שבו מידי פעם, ולאחר מכן לשוב אל השאר. 
מותר לך לשבור את הקיר ולבנות מחדש.
מותר לך לבכות. 
מותר לך לבכות. 
מותר גם לך. 
תהיי אמיתית לשם שינוי, תהיי כנה. תזרקי את הנילון היפה בו עטפת הכל, 
מחר תקני חדש. מחר תיבנה כבר חומה.
מחר.
היום זו את. 
והיום הכנות בראש ובראשונה. 
היום תשחררי...
את ההדחקות, השטויות, השקרים, השרפות, הכאבים..
פשוט תשחררי...
תשברי. 
תבכי.
תצעקי מתוכך.
תתפרקי.

תוצאת תמונה עבור ‪alone CRY‬‏
4 תגובות
עכשיו
03/12/2016 20:08
Survives
קשה לי עכשיו, ואני קוראת לדמעות.
מבולבל לי וכל כך חשוך. 
הייתי רוצה שהן ירדו, ישטפו הכל מתוכי. 
יסלקו מוקשים מתוך לבי, והריסות שהצטברו. 
הייתי רוצה שהן יחסמו לי את האוויר,
שאתחנן, שאתעורר על עצמי. 
שאבקש, שארגיש, שאזעק מתוך לבי. 
קשה לי עכשיו, ואני קוראת לדמעות... 
קשה לי עכשיו, והן יורדות, ויורדות.
קשה לי.. וזה כל כך נעים לבכות.. 

תוצאת תמונה עבור ‪alone‬‏
1 תגובות
זהירות.. סכנה.
22/11/2016 07:42
Survives
הטירוף הזה שאני חייה בו, מרגע לרגע רק מתעצם. אני דוחסת הכל לקופסא קטנה, שמזמן זקוקה לבעיטה מכדי להיסגר. העומס מסרב לשבת בשקט, ומנסה להיחלץ החוצה. ״לשקר אין רגליים,״ אבא שלי נוהג לומר, אך ישנם דברים.. שאבא יקירי.. עדיף שלא תדע. ולכן... אני דוחסת. ודוחסת. הטירוף הזה שאני חיה בו... מטשטש לי את הנכונות. את האסור והמותר. את השקר והאמת. את החשוב והפחות. הטירוף הזה שאני חיה בו.. אטם אותי, וגרם לי להיות הר געש שקט, אך מבפנים הלבה בוערת ומשתוקקת לצאת, לצרוח לעולם, ואולי רק ללחוש, ״אני כאן.״ כבר לא כואב. לא כואב לאבד עצמי. כבר לא קשה. אינני חשה דבר. אינני רוצה לשוחח על כך עם איש. אינני רוצה שינוי, ואולי.. אולי אני רוצה יותר מידי, שקשה לי להודות. ואולי .. אולי זה הפחד לשנות. הטירוף הזה לא בריא לי, וראשי פועל בכל אלפית השנייה, וחושב על כל כך הרבה. כפתורי האדום מהבהב, מצביע שמשהו לא תקין.״זהירות סכנה״ ועיני העייפות רק מסכימות, אך אדיש לו הכל; וכך גם אני.
1 תגובות
הרהורי היום
18/11/2016 13:03
Survives
אנחנו נולדים, חיים, ומתים. 
ישנם אנשים שיקראו לזה "מעגל", אנחנו חגים סביב עצמנו, מאבדים את הראש,
והדבר אשר קרוי "נשמה", מחרפן אותנו. או שמא אלו אנחנו אשר מחרפנים עצמנו. 
העולם סובב, ואני בטוחה שיש שם מישהו שמגחך עלינו.
"מה הם בכלל חושבים, שיש לי זמן להתעסק בהם?" 
אני בטוחה שהפכנו למשעממים בעיני המישהו הזה. 
אנחנו נולדים, חיים, ומתים. 
לשם מה? 
כולנו חשים בנצח הזה... כולנו חשים באי התכלות הזו. 
אך לשם מה? 
הריקנות שבי מבקשת לה דבר מה, מבקשת שאמלא אותה. 
אך איני יודעת במה. 
שכחתי כבר מה זה להיות מאושרת. מה זה לא לחוש את ההתפרצות העולה מתוכי. 
שכחתי איך זה מרגיש להיות שלווה וחסרת דאגות. 
הייתי רוצה לשוב ולהיות תינוקת קטנה הממלמלת מילים, 
וכל מה שמפריע לה זה שכולם מרימים ומרימים אותה עד שגופה כואב. 
הזמן טס לו, והוא איננו רחמן. הרי, מה אכפת לו? 
זהו תפקידו, להיות ולהתכלות, שוב ושוב. 
ואני מביטה בזמני, שהולך ומסתיים. אני חשה בשעון על צווארי, דופק ומתקתק,
וקול פנימי זועק לי להתקדם, "תעשי משהו, משהו משמעותי." 
אך מהו הדבר המשמעותי הזה? 
אני אצה ורצה בין אנשים אשר מנסים גם הם, ליצור משמעות לחייהם. 
בסופו של דבר, מה זה יתן לי, אם יזכרו אותי כולם? הרי אני כבר מתה.
האין זה משנה? 
ומה זה יתן לי שאזכור אני את כל הדברים אשר עשיתי, 
ממלא אמות, ואקח אותם עמי אל תוך קברי. 
אנחנו נולדים, חיים, ומתים. 
אנחנו מביאים תינוקות שיהפכו לאנשים,
ואני תוהה האם החיים הם אכן מעגל בלתי פוסק?... 
אנחנו נולדים, חיים, מתים- ושוב... 
נולדים מחדש. 

תוצאת תמונה עבור ‪alone‬‏
3 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
גיהנום

ולפעמים תוהה אני,
האם אלוקים בתחנוניו הרבים יפטור אותי
מהגיהנום
מסיבה אחת ברורה;
קיים הוא בחיי, בכל נשימה ונשימה.
הגיהנום נמצא בי.
הגיהנום שלי הינו אני עצמי
הסוחטת מתוכי כל נשימה ונשימה,
כל חלקה שלמה ומצפה להגיע לגן עדן
לשלווה באוטופיה מופרכת.